בעת שהותי באנטוורפן שבבלגיה בא לפני יהודי ובבכייה נוראה שטח בפניי את צרתו על כך שבתו בגרה וטרם נמצא בן זוגה הראוי לה.
כשראיתי את בכיו הנורא, הרגשתי ששברון לב זה – יש בכוחו לבד לפעול בשמים כדי להביא למציאת בן הזוג. אך כיון שהיהודי הפציר בי, הוספתי את ברכתי בזכות אבותי זיע"א שיזכה במהרה לארס את בתו.
כעבור זמן מה התקשר אלי היהודי ובפיו הבשורה המשמחת, שבתו זכתה לבוא בברית האירוסין.
למשמע בשורתו שמחתי עימו ואמרתי לו שדמעותיו החמות על בתו הרווקה הן שפעלו והושיעו אותה, ולא ברכתי. ואם היה מזיל את אותן דמעות קודם לכן – ייתכן והיא הייתה נושעת כבר אז.
לעיתים נקצבות לאדם טובות מרובות, אך הקב"ה מתאווה לתפילותיו של האדם ולפיכך הוא מונע ממנו את אותן טובות. ורק בכוח תפילותיו, דמעותיו והפצרותיו של האדם הוא יוכל להשיג את אותן טובות.
על כן אל לנו להתרפות בתפילתנו, משום שאנו עלולים להפסיד הזדמנויות פז להשיג טובות גדולות ונצורות.
