באחת השנים בא לפני ר' רחמים אלבז הי"ו שהינו יהודי יקר התומך רבות במוסדותינו, וביקש שאתפלל על אשת חברו שחולה במחלה קשה ונוטה למות. עוד הוסיף ר' אלבז ואמר שאישה זו אינה יהודיה אך היא נשואה ליהודי, ועל כן במידה ואסרב לברך אותה – הוא יבין את סירובי, ולא יבקש שוב שאברך אותה.
להפתעתו, הסכמתי לברך את האישה ואמרתי: "אין לי כל מניעה לברך אישה זו, כיוון שאיסור נישואי התערובת חל על בעלה היהודי, והאשמה בנישואים פסולים אלו אינה תלויה בה אלא בבעלה שנשא נוכריה לאישה. מוכן אני לברך כל אדם המבקש את ברכת זכות אבותי, ללא הבדל אם הוא יהודי או גוי, שהרי כך מקובלני מאבותי הצדיקים זיע"א, שהעניקו את ברכתם לכל דורש, גם לכאלו שאינם בני ברית ולנשיהם ולבניהם איתם".
אולם למרות זאת התניתי את ברכתי בכך שלא יובן כלל מעצם הברכה כאילו אני מביע חלילה את הסכמתי והכרתי לנישואיהם הפסולים, וכן שלא יפורסם ברבים שהתפללתי על הגויה שתירפא.
לאחר כל זאת הצטרפתי אל ר' אלבז לבית האישה החולה, שם ראינו אותה רתוקה למיטתה ואני ברכתי אותה בזכות אבותי זיע"א שתזכה להבריא ולצאת בשלום ממחלתה.
האישה התרגשה מאד מברכתי ואמרה: "האמת היא שאני חשה בתוך לבי שהאמת מצויה בדת היהודית ואני אפילו חוששת למות כגויה. כבר תקופה ארוכה יש בי רצון אמיתי להתגייר כדת וכדין ולהצטרף אל העם היהודי, אבל בעלי היהודי מונע ממני גיור זה, ולכן לא התגיירתי עד היום. אולי יוכל הרב להשפיע על בעלי שיסכים לאפשר לי להתגייר, וכך אזכה להשלים את בקשתי הישנה".
מיד פניתי לנוכחים בחדר ושאלתי אותם מהו התאריך של אותו יום, והם השיבו שהתאריך הלועזי הוא ה-1 בספטמבר.
פניתי לבעלה ואמרתי לו שבעזרת ה' אשתו תזכה לרפואה שלימה, אך עליו מוטלת החובה לדאוג לגייר אותה כדת וכדין.
ואכן, בחסדי שמים הבריאה האישה ושבה לחיות כאחד האדם.
כעבור שנה ניגש אלי שוב ר' רחמים אלבז הי"ו וביקש ממני שאבוא לברך את אותה אישה פעם נוספת, כיון שהמחלה שבה אליה והיא שוב תלויה בין חיים למוות.
"האם האישה התגיירה?" שאלתי.
ור' אלבז השיב: "לא, בעלה לא הסכים שהיא תתגייר".
למרות זאת הגעתי באותו יום לברכה בשנית. היה זה יומיים קודם תאריך ה-1 בספטמבר, שנה לאחר שברכתי אותה בברכה הראשונה ממנה נתרפאה ולאחר מכן שוב חלתה. יומיים אחר כך, ב-1 בספטמבר, התבשרתי לצערי שאותה אישה מתה ממחלתה ונקברה בבית הקברות הנוצרי.
אולם בכך לא תם הסיפור. באותה שנה נפטר גם בעלה, וילדיו קברו אותו בטקס נוצרי לצד אשתו בחלקה הגויית. ולמרות שבני משפחתו היהודים התחננו לבניו שיקברו אותו בבית העלמין היהודי, הבנים השיבו שמאחר ואביהם לא דאג לגייר את אמם כפי שביקשה – לפיכך ייקבר לצידה בבית הקברות הנוצרי.
ונעשתה בו מידה כנגד מידה. כיון שהוא לא אפשר לאשתו להתגייר ולמות כיהודיה – אף הוא לא זכה להגיע לקבר ישראל, ונקבר בבית הקברות הגויי בטקס נוצרי, ר"ל.
