ברית
זכות גדולה נפלה בחלקי להיות הסנדק בברית מילה אשר נערכה באוקראינה לבחור בן י"ח שנים. בנוסף, התרגשתי לשמוע ששמו של הבחור נקרא ישראל זלמן דוד כשמי. וראיתי רמז יפה בשמו שראשי תיבותיו: יז"ד עולים בגימטריא כ"א, כנגד שם "א-ה-י-ה".
מובא בהקדמה לספר "שערי אורה" ששם "א-ה-י-ה" הוא השם הראשון שהיה לקב"ה ואחר כך נוספו עליו כל שאר השמות. וכדוגמת הענפים היוצאים מן העץ – כך שאר שמות הקודש יוצאים משם קודש זה.
גם הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" כותב שהקב"ה נגלה לעם ישראל בהיותם במצרים דווקא בשם קדוש זה "א-ה-י-ה אשר א-ה-י-ה" (שמות ג, יד), כיון שהוא שם מציאותי המורה על היה הווה ויהיה.
ברית המילה של הבחור נערכה בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, וגם בכך ראיתי רמז משמים, שבודאי הקב"ה הכניס בזמן ברית המילה התעוררות גדולה לקדושה ולאהבה אליו יתברך על ידי שמו המרומז בשמו של הבחור הנימול.
כשראיתי את הבחור בן השמונה עשרה שוכב על המיטה ונזהר מאד בעצמו שלא לנוע, כמו יצחק אבינו בשעת עקידתו, אחזה בי התרגשות גדולה. אין ספק שמעשה זה משמש סנגוריה גדולה בשמים על כלל ישראל, שאף בדורנו מוסרים נפשם למען המצוות באהבה ובחשק רב.
בלבי חשבתי שהיה כדאי לנסוע עד לאוקראינה הרחוקה, ולו בכדי לזכות להשתתף בברית מילה מיוחדת זו. הרגשתי שזכיתי בכך לתוספת התקרבות לה' יתברך ולחיזוק גדול בתורה ובמצוות.
לאחר שהסתיימה הברית המשכתי עם מלווי במסע לאומן, לקברו של הצדיק רבי נחמן מברסלב זיע"א, שם ביקשנו להתפלל ולשפוך את לבנו לפני יושב מרומים.
אך לפתע פתאום הופיע מולנו כלב גדול ומאיים, שהחל לנבוח ולהתנפל על אנשי ועלי. ניסינו מיד לגרש אותו מעל פנינו, חשבנו שזה לא יהיה דבר פשוט, אך למרבה הפלא הכלב עזב אותנו מיד וירד אל הכביש. מספר רגעים חלפו ואופנוע שנסע במהירות עצומה, פגע בכלב ודרס אותו למוות.
בראותי זאת התפלאתי מאד ושאלתי את עצמי – מה הקב"ה מבקש לרמוז לנו בעניין זה? מדוע הקב"ה שלח את הכלב המאיים להתנפל עלינו כאשר אנו מצויים ברגעים של התעלות וקדושה?
והשבתי לעצמי, שמניין כלב עולה בגימטריא להבדיל כמניין אליהו. הוא אליהו הנביא אשר נמצא בכל ברית מילה בעם ישראל, והוא המזכיר לפני הקב"ה את זכויות העם, ומשמש כמליץ יושר בשמים על כל אותם יהודים ששומרים את אות ברית הקודש. ובכוח מצוה זו אליהו הנביא הזכור לטוב מבטל מעם ישראל את המשטינים והמקטרגים.
ולהבדיל, הכלב שמסמל את כוחות הטומאה, ביחד עם הקליפא – מנסים בכל עת לקטרג עלינו. כפי שאמר דוד המלך ע"ה: "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" (תהילים כב, כא). ועוד אמרו חז"ל: "כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים" (פסחים קיח, א), וכוונת דבריהם היא לכלבי הסיטרא אחרא והטומאה שדבקים בדובר הלשון הרע מחמת עוונו.
ועוד אמרו חז"ל: "הנבעלת לעכו"ם קשורה בו ככלב" (זוהר במדבר רנט), לפי שנדבקת בטומאה ובקליפא הקשה. ועוד אמרו בגמרא (בבא קמא ס, ב): "כלבים בוכים – מלאך המוות בא לעיר", שהכלב הוא היחיד שפוגש את מלאך המוות בבואו לעיר, כי הוא מסמל את השטן והקליפה הטמאה. לכן ביקש דוד המלך ע"ה והתפלל לה' שיציל אותו מאותה טומאה, הני כלבי דחציפי.
ומכל אלו הדברים למדתי מוסר גדול – הנה בבוקר זכינו להשתתף בברית המילה של הבחור שמסר נפשו על קיום המצוה, ואליהו הנביא שהוא כוח הקדושה השתתף גם הוא בברית ואנו זכינו לשהות במחיצתו. לפיכך בא הכלב מכוחה של הטומאה וביקש להפריע לנו להתעלות מאותה קדושה שזכינו לה בבוקר.
כיון שזה לעומת זה עשה האלוקים, את הקדושה ואת הטומאה. והדבר רמוז בכך שגמטריית כלב ולהבדיל גמטריית אליהו – שוות.
אולם ברוך ה' כוח הקדושה באליהו הנביא גבר על כוח הטומאה שמרמז הכלב והכניע אותו, ולכן הכלב נדרס מיד למוות. כי במקום שקדושת אליהו נמצאת – טומאת הקליפא לא יכולה להתקיים. והבן.
