מעשה זה שארע עימי לא סיפרתי עד כה בציבור, אלא רק לכמה ידידים. אולם כיון שהרגשתי בו השגחה פרטית ממש – הריני מפרסם אותו ברבים, במטרה לגרום לקידוש שם ה' בעולם.
סיפור המעשה ארע כאשר השתוללה בארץ הקודש אינתיפאדת הערבים וסכנה גדולה הייתה לצאת לרחוב, בפרט בשעות הלילה ובמיוחד ב"שטחים", שהם אותם יישובים יהודיים הסמוכים לגבולות הארץ, הגובלים עם יישובים לא יהודיים.
באותו יום שהיתי בירושלים עם בתי שרה תחי', שהייתה ילדה קטנה כבת שלוש וחצי שנים. במשך היום ביקרנו בבתיהם של צדיקים וגדולי הדור, וכמו כן ביקרנו אצל מספר ידידים, ולקראת הערב נסענו להתפלל בכותל המערבי.
לאחר התפילה בכותל כבר החשיך היום, ואני ביקשתי להגיע לאשדוד במונית שירות. כיון שהבחנתי במונית פנויה שעמדה בסמוך לכותל – ניגשתי אליה, אולם לא ידעתי שבתחנת המוניות אליה המונית שייכת מועסקים גם נהגים שאינם יהודים.
נכנסתי עם בתי למונית, ומיד בהיכנסי חשתי כי הנהג מביט בי בפנים של רוצח. גם שמו שהיה רשום על דופן המונית העיד עליו שאינו יהודי.
פחד גדול נכנס בלבי ולא ידעתי כלל מה לעשות. המונית הסגורה החלה בנסיעתה ולא הייתה לי כל אפשרות לרדת ממנה. התחלתי להתפלל בחוזקה לקב"ה שייתן לי עצה מה לעשות, אולם המונית כבר עלתה על כביש האוטוסטראדה המהיר ירושלים – תל אביב.
חושך אפילה שרר מכל עבר, ואנו היינו הנוסעים היחידים בכביש באותה שעה.
לפתע, ללא כל הסבר, עצר נהג המונית את הרכב בצד הדרך.
פחד איום אחז בליבי ובמוחי התרוצצו המחשבות – מה אפשר לעשות כעת? האם לקרוא "שמע ישראל"? או אולי לפעול באופן אחר? גופו המגודל של הנהג לא השאיר לי ספקות בעניין ונראה היה שלא שייך לנסות להילחם בו.
תוך כדי כך הנהג יצא מהמונית וניגש לפתוח את תא המטען, מקום אכסון המזוודות. נשארתי עם בתי בתוך הרכב כשאני רועד מפחד וחשבתי לעצמי שאין לי כלל לאן ללכת בשעת לילה זו, באמצע הכביש המהיר עם ילדה הקטנה. על כן נשאתי שוב את עיני לשמים וביקשתי מהקב"ה שיעשה עימנו ניסים ונפלאות, ואמרתי: "הגעתי לכאן לחונן את עפר ארץ הקודש ולהתפלל במקומות הקדושים. יש לי אישה וילדים בביתי, אנא רחם עלינו והצל אותנו ממלתעות הרשע".
בעודי מתפלל סגר הנהג את דלת תא המטען, נכנס למכונית והמשיך בנסיעה לאשדוד מבלי להסביר דבר.
בחסדי ה' הגענו לבסוף למחוז חפצנו בריאים ושלמים.
מדוע עצר הנהג? מה עשה בתא המטען? מה חיפש שם? איני יודע. אולי רצה להוציא סכין או גרזן, ואם כך, מדוע התחרט לבסוף ולא עשה לנו מאומה? – לאלוקים פתרונים.
על נס הצלה זה אני שב ומודה לקב"ה, שהציל אותנו מכף כל אויב ואורב בדרך, ומכל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם, ועל שהגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשלום.
