ארע עימי והגיע אלי יהודי, שסיפר בהתרגשות כי בנס גלוי הוא ניצל מתאונת דרכים קשה.
"להיכן היו מועדות פניך באותה נסיעה בה ניצלת?" שאלתי אותו.
היהודי היה נבוך מהשאלה ובתחילה לא רצה להשיב לי עליה, עד שלבסוף התברר שהוא היה בדרכו למקום עבירה.
כיון שכך, הוכחתי אותו ואמרתי לו: "ראה כמה כפוי טובה היית כלפי הבורא. הרי הקב"ה בטובו העניק לך מידו הרחבה מכונית, כדי שיהיה באפשרותך להגיע לתפילות בזמן וכדי שתזדרז לשיעורי תורה. אולם אתה לקחת את הטובה הזו והשתמשת בה לדבר עבירה, להכעיס את בורא העולם. האם אינך חושב כי בהתנהגותך הוכחת שאתה כפוי טובה להכעיס?"
היהודי חש בושה גדולה מדברי הנוקבים, ואני מקווה שדברים אלו נכנסו ללבו, גרמו לו לשוב מדרכו הקלוקלת ושינו את מעשיו.
