באחד הימים בהם קיבלתי קהל בארץ ישראל באו לפני ממרחקים אנשי רמת הגולן כדי לקבל ברכה בזכות אבותי הקדושים. רמת הגולן נמצאת בצפון מזרח הארץ, וגובלת עם סוריה ולבנון, וכדי להגיע אלי היה עליהם לנסוע כברת דרך ארוכה במשך מספר שעות.
כשהיו אצלי האנשים שאלתי אותם כמה שעות נסיעה עברו עליהם מביתם שברמת הגולן הרחוקה ועד למעוני, והם השיבו: "כחמש שעות נסיעה".
כששמעתי זאת אמרתי להם: "אם כן, ביתכם ממש רחוק מכאן".
חשבתי שהם ישיבו לי בחיוב, ויאמרו שאכן ביתם מרוחק מאד והדרך לא הייתה קלה כלל, אך הם הפליאו אותי בתשובתם: "רמת הגולן גם היא בתוך תחומי ארץ ישראל, ואם כן אין היא רחוקה כל כך".
התבוננתי רבות בדבריהם, ולמדתי מהם מוסר גדול.
ארץ ישראל כולה היא מקשה אחת אשר נתברכה בכל טוב ואין בה שום מקום שהינו רחוק ממקום אחר בתוכה. על כל עריה ויישוביה נאמר: "תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב), וכל יישוביה ערבים זה לזה וגורל אחד לכולם. כאשר יישוב מסוים בארץ סובל – כל הארץ סובלת, כאשר נערכת מלחמה בגבול מסוים של הארץ – כל הארץ כולה עוסקת בזה, ועל כן אין כל משמעות למרחק הגיאוגרפי שבין עריה ויישוביה של הארץ הקשורים זה לזה בקשר בל יינתק.
