המכתב הבא נשלח כעדות חיה לאמונה תמימה בבורא עולם הרופא כל בשר ומפליא לעשות:
"אני באה בזה לספר את סיפורי המפליא כדי להרבות קידוש ה' בעולם.
הכל החל בשנת 1993, בתקופת ההריון של בני הקטן, אשר נולד בתאריך 29 באוקטובר 1993, ונקרא דוד משה על שם כבוד הרב יבלחט"א ואביו ע"ה.
במהלך ההריון, באחת מן הבדיקות גילה הרופא שטיפל בי בליטה בעצם החזה. בליטה זו הורגשה אצלי כבר חודשים ספורים קודם לכן, אולם כיון שהיא לא הכאיבה לי, לא התייחסתי אליה כלל. כשהתעכב עליה הרופא במהלך ההריון – הבטחתי לו שמיד לאחר הלידה אדאג לברר את פשרה ואטפל בה.
חודשיים וחצי לאחר שנולד בני במזל טוב קבעתי תור לרופא לצורך בדיקה שגרתית. שוב הבחין הרופא בבליטה, וכיון שהדבר הדאיג אותו הוא לחץ עלי שאקבע תור לרופא מומחה בתחום זה, והציע לי לפנות לפרופסור גרין מבית החולים בליאון שבצרפת.
התור נקבע לתחילת חודש פברואר 1994. בביקורי בבית החולים ביקש פרופסור גרין לערוך סדרת בדיקות לבירור הבליטה, ביניהן בדיקות דם, בדיקת סי.טי, וכמו כן דיקור – הוצאת חתיכה מהגוש הבולט לצורך בדיקתו במעבדה.
שלושה שבועות לאחר ביצוע הבדיקות הנדרשות שבתי לפרופסור גרין אשר הודיע לי כי יש לי גידול ממאיר בעצם החזה, שהינו סוג נדיר של המחלה הארורה. עוד הוסיף כי מצבי הרפואי קשה ולא נותר לי זמן רב לחיות, וכנראה אחיה רק עוד מספר שבועות או אולי מספר חודשים, אך למרות זאת – הציע לי הפרופסור לנסות את הסיכוי האחרון שנותר לי לחיים, והוא טיפולי כימותראפיה קשים.
לביקור זה אצל הפרופסור, בו נודע לי על מחלתי הקשה – לא התלווה אלי איש בשל אילוצים שונים, וכך נותרתי לבדי להתמודד עם בשורת האיוב וגזר הדין שבפי הפרופסור.
יצאתי מחדרו של הרופא כשדמעות מרות מציפות את עיני. הייתי המומה. איני זוכרת מאותם רגעים קשים כלום, ואיני יודעת כיצד הוליכו אותי רגליי אל ביתי.
מרגע ששמעתי את הבשורה המרה לא יכולתי להכניס דבר מאכל לפי ולא הצלחתי להירדם. כל הזמן ראיתי מול עיני את בעלי ואת ארבעת ילדי היקרים וכשחשבתי על כך שאני עתידה להשאיר אותם בעולם הזה לבד – מחשבה איומה זו שברה את לבי וגרמה לי לבכות ללא הפסקה.
כאבי ראש תקפו אותי, סבלתי מסחרחורות ומהקאות ובנוסף התחילו להיות לי בעיות קשות בזיכרון.
לקחתי כמויות גדולות מאד של תרופות במטרה להרגיע את כאביי, אך שום דבר לא עזר. שכבתי במשך כל היום במיטה ורק מורפיום השפיע עלי באופן מיידי, ולכן נטלתי ממנו שמונה גלולות ליום(!) הייתי כמו מכורה לסמים, לכל מקום שיצאתי לקחתי עמי מספר גלולות, וכאשר קרה ששכחתי לקחת אותן – סבלתי מהתקפים קשים.
בלית ברירה קבעתי תור להתחיל בטיפולי הכימותראפיה, אבל כשראיתי שאפילו הפרופסור לא מאמין שהטיפולים ישפרו את מצבי הקשה – ביטלתי את התור לטיפולים. זמן רב הרהרתי ביני לבין עצמי, ולבסוף הגעתי למסקנה: הכל בידי שמים. אם הקב"ה נתן לי ארבעה ילדים וגזר עלי שכעת אעזוב את העולם – איני יכולה לעמוד כנגד רצונו יתברך וכך יהיה.
מטושטשת מהמורפיום, קיבלתי על עצמי לטפל בילדי, בבעלי, במשפחתי ובביתי. התאמצתי להראות כאילו והכל בסדר ותפקדתי כאילו אני מרגישה טוב.
עד שבעלי, שהוא אברך יקר הלומד במוסדותיו של רבי דוד פינטו שליט"א הגיע אל כבוד הרב. אך עוד לפני שפתח את פיו לספר לרב על מצבי אמר לו הרב שליט"א שאני חולה, מאד חולה. ואחר כך העניק לי ברכה לרפואה שלימה בזכות אבותיו הקדושים.
ביום ראשון שלאחר פגישתם, הביא אותי בעלי לפני הרב, והרב כעס עלי שאיני מוכנה לקבל את הטיפול שבכוחו להציל את חיי.
אך זאת יש לדעת, כמה שנים קודם לכן אבי ע"ה חלה גם הוא במחלה הנוראה וסָבַל סֶבֶל רב מהטיפולים. כיון שבזמנו ראיתי אותו בסבלו הרב, לא רציתי שבעלי וילדי יראו אותי באותו מצב, ללא שיער, שוכבת במיטה נטולת כוחות.
הייתה בי אמונה חזקה בקב"ה שהוא יכול לרפא אותי, ובכל יום ויום הייתי מתפללת אליו שיעשה לי נס, אם לא בעבורי אז בעבור בני משפחתי שאותם אני אוהבת יותר מכל.
שישה חודשים החזקתי מעמד במצב זה. נהייתי אגרסיבית, ניסיתי להיאבק במצב שלי אך נשארתי לבסוף עצובה וחסרת חיים כמו גופה.
זמן מה לפני חג הפסח קבעתי פגישה אצל הרב שליט"א לפני שנסע ללוס אנג'לס לכל חג הפסח. בפגישה זו שינה הרב את שמי וקרא אותי: שרה ברכה, אחר נשא כפיו וברך אותי בברכה גדולה שבזכות אבותיו הקדושים אזכה לרפואה שלימה.
קצר המקום וקצרה היריעה מלהודות לכבוד הרב שליט"א על כל התפילות שנשא לרפואתי במשך כל תקופת מחלתי, ועל הברכות המרובות בהן ברך אותי שנאמרו מעומק הלב. בזכותן זכיתי לצאת מאפילה לאורה, ועל כך תודתי העצומה נתונה לרב.
בעלי, שלא יכול היה לראות אותי גוססת לנגד עיניו, קבע לי תור לרופא אחר מומחה באותו תחום, וביום שנקבע לי התור, נכנסתי עם התיק הרפואי שלי לרופא זה. הרופא בדק אותי, ערך בעצמו בדיקת סי.טי ואמר: "גברת, איני מבין מה מתחולל כאן, אין לך שום גוש! אין כל זכר לבליטה!"
כיון שהדבר היה חסר הגיון חזר הרופא שוב ושוב על בדיקתו. שעתיים תמימות הייתי בחדרו, עד שהתברר באופן מוחלט וללא כל ספק שאין כל זכר למחלה שלי!!! המומה, נשארתי לשבת על הכסא מול הרופא, עד שהרופא אמר לי: "גברת, למה את מתעכבת? למה את מחכה? לכי הביתה! את בריאה לחלוטין!"
אני יודעת בידיעה ברורה שבחסדי שמים המרובים, בזכות ברכותיו של הרב שליט"א זכיתי לנס גדול זה. ה' ישמור ויברך את הרב וישלח לו ולכל משפחתו ולכל עם ישראל ברכות שמים לרוב, ונזכה במהרה לביאת גואל צדק.
כיום, שנת 1998 ערכתי בדיקות תקופתיות כדי לעקוב אחר מצבי הרפואי, ברוך ה' כל התוצאות תקינות ואני נהנית מבעלי ומילדי בשלוה ונחת.
ממני, גברת דרעי שרה ברכה (לבית האוזי)".
אין ספק שנס זה ארע לאישה בזכות אמונתה האיתנה בבורא העולם. הקב"ה ברחמיו הגדולים הראה לה כי הוא רופא כל בשר, וכי רק בידו להביא רפואה לעולם.
***
