אישה כאובה שבנה חלה במחלה הנוראה ר"ל נכנסה בסערה למשרדי, ומתוך צרתה האיומה קראה בקול רם: "רבי, איני יוצאת מכאן עד שתבטיח לי מפורשות שהבן שלי יבריא!!!"
ביקשתי ממנה שתספר לי מעט על מחלתו של בנה ותפרט על מצבו הרפואי, והאישה אכן פרטה באוזני על מצבו של בנה, ובתוך כך הוסיפה ואמרה שלא סיפרה על דבר המחלה להוריה.
התפלאתי מאד ושאלתי אותה: "מדוע לא סיפרת להוריךעל מחלת בנך? הרי באפשרותם לתמוך בך ולהשתתף בצערך". אך האישה ענתה באמונה תמימה וישרה: "אני בוטחת בבורא עולם שישמע לתפילתי, יעשה נס ובני יבריא. ואם כן למה לי לצער את הורי ולגרום להם הרגשה רעה לשווא?"
התרגשתי מאד למשמע דבריה ואמרתי לה: "לכי לביתך, ועם אמונתך האיתנה הנטועה בלבך התפללי לה' והגידי לו באופן ישיר את כל מה שאמרת לי כעת. בטוח אני שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו ישמע לקולך, וישלח לבנך מזור ורפואה במהרה".
כאשר אדם חי עם אמונה אמיתית ובטחון מלא בבורא העולם, הקב"ה עוזרו ומסייעו, כנאמר: "הבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהילים לב, י).
