עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן (במדבר כא, כז)
א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן, מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו'. המושלים - אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה, תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא, עיר סיחון - אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סייחה נאה, מה כתיב אחריו, כי אש יצאה מחשבון וגו' - תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין. (בבא בתרא עח, ב)
בואו חשבון, בואו נעשה חשבונו של עולם, להיות ממארי דחושבנא, לדעת על מה ולמה הוציאו פרטי עתים ורגעים, אם הגיע צד הנאה לבורא עולם, כי זה כל אדם, לחשוב חשבונות אחת אל אחת, ולהקטין את עצמו נגד גדולת הבורא ברוך הוא, איך שלא יצא ידי חובתו. (אור המאיר במדבר פרשת חקת)
בואו חשבון, בואו ונחשוב חשבונו של עולם שהוא ההתחלה להרגיז היצר טוב על היצר הרע (ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר פרשת פנחס)
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד (דברים ד, לט)
החשבון עם הנפש הוא השתדלות האדם בענייני תורתו ועולמו בינו ובין שכלו, כדי שידע בזה מה שיש לו ומה שיש עליו מן החובות. וכבר הזהירנו על זה הנביא ע"ה באמרו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' ואמר דוד ע"ה טעמו וראו כי טוב ה'. ואמר דע את אלהי אביך ועבדהו. ואמר אל תהיו כסוס כפרד אין הבין.
על המאמין לחשב עם נפשו במה שהוא חייב לאלהים ית' וידקדק בדבר בתכלית יכלתו וכפי השגתו ממנו, ומה שיגיע אליו במעשה, ישתדל בו ויטרח, ומה שלא יוכל להשיגו במעשה, ישיגהו בידיעה ויתאוהו בלשונו ויכסף אליו בלבו, כמ"ש דוד ע"ה אחלי יכונו דרכי לשמר חקיך. ואמר הנחמדים מזהב ומפז רב וגו'. והבורא ידינהו לזכות, והוא חייב לצפות לעתות, אשר תשיג ידו ויוכל בהם לשלם מה שיתכן לו מחובות הבורא יתברך. ואל ירחיב על עצמו האמתלאות בו ויזלזל בו ויניחהו ויתעלם ממנו, פן יהיה נעכר ביום החשבון הגדול, כמו שכתוב בז לדבר יחבל לו. (חובות הלבבות שער חשבון הנפש פ"א ופ"ב)
שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה ימשמש במעשיו. (עירובין יג, ב)
שני הלשונות הם שתי אזהרות טובות ומועילות מאד. כי הנה הפשפוש במעשים הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן בו, הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו אשר אינם הולכים על פי מצוות ה' וחוקיו, כי כל אשר ימצא מאלה יבערם מן העולם. אך המשמוש היא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם, לחקור ולראות היש בעניינם איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע שיצטרך להסירו ולבערו. והרי זה כממשמש בבגד לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי - כן ימשמש במעשיו לבחון תכונתם בתכלית ההבחנה עד שישאר זך ונקי. כלל הדבר. יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל - שכן עבירה ופשע. (מסילת ישרים פ"ג)
והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא. (מסילת ישרים פ"ג)
