באחד הימים הזדמן לי להיות בתחנת הרכבת של פריז בשעה חמש לפנות בוקר.
בתחנת הרכבת ראיתי אנשי עסקים רבים שמיהרו ממקום למקום ומרציף לרציף במטרה להספיק את הרכבת שתיקח אותם למקום עבודתם. נשים חרוצות אחזו בידיהן בשקיות או בתיקים ואף הן הזדרזו לעלות לרכבת. בחורים ובחורות מיהרו למקומות הלימוד שלהם ואפילו ילדים נראו מפה ומשם. המולה רבה שררה במקום כאילו מדובר היה בשעות הצהריים.
האמת היא שהתפלאתי לראות שכבר בשעה מוקדמת זו התחנה מלאה בכל כך הרבה בני אדם שממהרים איש לעיסוקו.
ולמראה הדבר נטלתי מוסר גדול לעצמי – אם אנשים רבים כל כך מסוגלים להשכים קום לצורך עבודתם ולצורך לימודם, למרות שייתכן שבמשך הלילה ישנו שעות מועטות בלבד – כיצד זה יקשה על היהודי להשכים קום לתפילה בבוקר קודם שיפנה לעסקיו?
טוב יעשה כל יהודי כשיעצור ממרוצת חייו, יכוון לבו לבורא ויודה לו על הנשמה שהשיב לו גם באותו יום. אחר כך יתפלל על יומו החדש ויבקש שיעבור בשלום וללא כל פגע, ובכך יזכה שהקב"ה ישלח ברכה והצלחה בכל ענייניו.
