באחת השנים בא לפני יהודי שהיה בעבר איש עסקים מצליח ועשיר גדול מאד. היו בידיו נכסים לרוב והונו הגדול נאמד בסכום של כמה מיליארדי דולרים. אולם יום אחד התהפך עליו הגלגל, הוא הפסיד את כל כספו הרב ונותר עני וחסר כל.
בייאושו הרב מכך שהפך להיות עני מרוד הוא בא לפני, וכשישב אצלי נפתח לבו ודקות ארוכות הוא התייפח בבכי על מצבו הקשה, ואמר שהוא מצטער על כך שהוא נזקק לכספי הציבור כדי לחיות את חיי היומיום, אך מה יעשה ומכספו הרב – לא נותר דבר! אפילו לא פיסת לחם!
לאחר שבכה על מצבו הקשה ושפך את מר לבו, היהודי נרגע ואמר שדבר נוסף השתנה בו כתוצאה מנפילתו הכלכלית. בזכות כך שאיבד את נכסיו – זכה לשוב לאביו שבשמים.
כששמעתי את דבריו התפלאתי מאד ושאלתי אותו: "אם מבין אתה שחזרתך בתשובה היא זכות – מדוע לא חזרת בתשובה לפני נפילתך הגדולה? אם היית שב בתשובה בהיותך עשיר – היית זוכה לכך שתתקיימנה בך 'תורה וגדולה במקום אחד'".
אך היהודי השיב: "כשהייתי עשיר ובעל עסקים נרחבים בכל העולם – לא היה לי פנאי בשביל הקב"ה. לאחר מכן באה עלי נפילתי הכלכלית הגדולה ואני גיליתי לתדהמתי שאני ריק מכל נכסי ואין לי עסקים שאליהם עלי למהר. כיון שכך חיפשתי לעצמי תעסוקה אחרת, בה אמלא את שעותי הריקות – וכך נכנסתי לבית המדרש, בו התעורר לבי לשוב בתשובה שלימה לאבי שבשמים".
חיזקתי ועודדתי את היהודי בדרכו החדשה, והדגשתי בפניו שוב ושוב את הרווח העצום שהרוויח מאיבוד כספו ורכושו, שבזכות הדבר זכה להכיר את בוראו ולקנות לעצמו תורה ומצוות.
כשהיה עשיר – הלך אחר שרירות לבו וחש 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', ומעת שאבד לו אותו חיל – זכה להפנות את כל חילו לאורייתא וזכויותיו רבות לאין שיעור.
