מעשה היה בבחור שזכה ובא בברית האירוסין בשעה טובה ומוצלחת. אולם לאחר חגיגת האירוסין – ספקות קשים נכנסו בלבו וכרסמו בו, שמא אין זו הבחורה המיועדת לו ושמא האירוסין נעשו במהירות ובפזיזות ובכלל מקורם בטעות, וכך המשיך להסס עוד ועוד בלבו עד שלבסוף הוא חזר בו מהחלטתו להינשא לאותה בחורה, וביטל את האירוסין עימה.
לאחר תקופה מסוימת זכה הבחור להתארס בשנית, אולם גם בפעם הזו הספקות נכנסו ללבו, והוא ביטל לבסוף את האירוסין. וכך היה גם עם הבחורה השלישית והרביעית, בכל פעם הוא התחרט על מעשיו וביטל את אירוסיו.
עד שהבחור זכה לבא פעם נוספת בברית האירוסין, ובפעם הזו הוא הגיע אלי ביחד עם ארוסתו כדי לקבל את ברכתי לנישואיהם.
"האם כעת אתה בטוח שבחורה זו היא המיועדת לך?" שאלתי אותו כשנכנס ראשון, לבדו.
כצפוי, תשובתו של הבחור לא היתה חדה ומוחלטת כנדרש ממי שעומד לבנות את ביתו, ואני שרציתי מאד לעזור לו בהחלטתו ביקשתי ממנו שיצא מן החדר ויקרא לארוסתו, כדי שאוכל לעמוד על טיבה של ארוסתו החדשה.
לאחר ששוחחתי מעט עם הבחורה (בנוכחותו של מזכירי האישי, כדי להימנע מחשש איסור ייחוד חלילה) חשתי שהיא אשת חיל שבהחלט ניתן לבנות עימה בית כשר של יראת שמים טהורה, ועל כן החלטתי שהפעם הזו אני אחליט עבורו וכך אטול ממנו את האפשרות להתחרט על מעשיו.
ביקשתי מהבחורה שתצא מן החדר וקראתי לבחור שייכנס אלי לבדו.
כשנכנס הבחור אמרתי לו נחרצות: "דע לך, שאם אתה מבטל שידוך זה – הרי שהפסדת את זיווגך ופספסת את הזדמנות חייך, שכן לעולם לא תצליח שוב לבנות בית בישראל. בחורה זו היא זיווגך האמיתי מן השמים ואין לך כל צורך להמשיך ולחפש אחר בת זוג אחרת".
הבחור שמע את דברי ולא העז לנהוג שוב כפי שנהג בשידוכיו הקודמים אותם ביטל מרוב היסוסיו, וכך נשא לאישה את הבחורה הזו, וברוך ה' הם חיים יחד בטוב ובנעימים.
