באחת מטיסותי הרבות לחיזוק עם ישראל בתפוצות, נזדמנתי לחזות בעל כורחי במעשיה של משפחה שישבה בסמיכות אלי. אותה משפחה מנתה זוג הורים ושני ילדים בגילאי העשרה המוקדמים.
מיד כשהמריא המטוס לשחקים, החלו בני המשפחה באכילה ראוותנית. כאשר שמעתי את הבן מבקש מהוריו לשתות, ציפיתי לתומי שהוריו יציעו לו מים או קולה, ונדהמתי מאד לגלות שאביו מציע לו ולאחיו שמפניה, ליקר, ושאר מיני משקאות חריפים, ואף מעודד אותם לשתות מהם.
כך, במשך זמן הארוחה הספיק הבן ללגום שלוש או ארבע כוסות שמפניה, ולקינוח דרש מהוריו כוס קוניאק.
כאילו לא די בכך, במשך זמן הטיסה עיינו בני המשפחה בספרים טמאים, והביטו בסרטים שהמטוס מציע לנוסעים.
חשבתי שבזה יסתכם עיסוקם, אולם גם הפעם טעיתי.
לאחר שבני המשפחה סיימו ליהנות ממנעמי המטוס השונים, הבחנתי בהם מוציאים מתיקם האישי טלוויזיה קטנה, ויושבים לצפות בה בעוד מראות אסורים ובעוד לכלוך וזוהמה, נוסף על מה שראו עד כה.
למראה מעשיהם של בני המשפחה עלתה בי ההכרה שכאשר אין תורה – אין גבול לטומאה ולרוע שיכולים לשלוט באדם.
מה שראו עיני בטיסה זו עלול לקרות רק כאשר מדובר באנשים שאין בהם תורה ומצוות, כי לא שייך כלל שיהודי שומר תורה ומצוות ירגיל את ילדיו הצעירים בתאוות העולם הזה מגיל צעיר כל כך, ובודאי שלא יחפש לספק לעצמו כל כך הרבה תאוות בשעה אחת. וכבר הזהיר על כך אברהם אבינו ע"ה בדבריו: "רק אין יראת אלוקים במקום והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ, יא).
