ארע עימי שעברתי ניתוח מסוים ולשם כך נצרכתי להרדמה כללית.
כשהחל הרופא המרדים בתהליך ההרדמה ניסיתי ככל יכולתי לא להיכנע לשר השינה ולהישאר ער, אך סמי ההרדמה היו חזקים ממני, וכשהתעוררתי – היה זה לאחר הניתוח.
כאשר התעוררתי מתרדמת הניתוח לא הפסקתי להודות לקב"ה על החסד הגדול שעשה עימי שהעיר אותי מאותה הרדמה, ועל שהשגיח עלי באופן מיוחד בשעת הניתוח. היות ובמקרים רבים חולים עלו על מיטת הניתוחים, לעיתים אפילו לצורך ניתוח פשוט, ולדאבון הלב לא זכו לרדת מאותה מיטה בחיים.
ולאחר מחשבה שנייה ומדוקדקת הגעתי להבנה, שכשם שהודיתי לקב"ה על שהעיר אותי מתרדמת הניתוח, באותו אופן עלי להודות בכל יום ויום לבורא העולם, שמשיב לי את נשמתי לאחר שנת הלילה. שכן ידוע הדבר שהשינה בלילה היא אחת משישים ממיתה, ולפיכך – חסדו של הקב"ה נעשה עימנו בכל יום בו אנו זוכים לפקוח את עינינו ולקום ליום חדש של עשייה.
