במשך שנים רבות נוהג הייתי לערוך קבלת קהל בעיר וינה, בירת אוסטריה בביתו של אדון פאפא הי"ו. למרות מנהג קבוע זה – באחת השנים פסקתי מלהופיע בוינה, ובמשך ארבע שנים תמימות לא ביקרתי במקום.
כל אותן שנים לחץ עלי אדון פאפא להגיע, ושאל שוב ושוב: "מדוע הרב אינו מגיע לביתי לערוך קבלת קהל לבני המקום? הלא יהודי וינה מחכים לרב ומצפים לבואו, מהי הסיבה לכך שכבוד הרב נמנע מלבקר בעירנו?"
אך אני השמעתי באוזניו בכל פעם תירוצים שונים ולא הגעתי לאזור כלל.
וסיבה הייתה לי לדבר, בפעם האחרונה שבה שהיתי בוינה בא לפני יהודי אשר היה נשוי מספר שנים ולא זכה להיפקד בילדים. אותו יהודי הופיע אצלי פעם אחר פעם ובכל פעם ביקש שאבטיח לו שיזכה בבן זכר.
אני, שלא רציתי להבטיח לו זאת כיון שמפתח חיים בידיו של הקב"ה בלבד, אמרתי לו שאתפלל עליו ואברך אותו בזכות אבותי הקדושים שיזכה לילדים. אולם האיש התעקש על רצונו לקבל ממני הבטחה מפורשת לזרע של קיימא.
בפעם האחרונה שהיה אצלי לחץ עלי היהודי הכאוב ואמר: "איני עוזב את הרב עד שיבטיח לי שאזכה בבן, ואני מקווה שבפעם הבאה שהרב יגיע אלינו לוינה – אבוא אל הרב בידיים מלאות עם הבן שייוולד לי". לשמע דבריו עניתי "אמן! בעזרת ה' כך יהיה". אך הוא שוב התעקש: "אבל הרב, אני רוצה הבטחה!" ולא הותיר בידי כל ברירה עד שלבסוף הבטחתי לו שיזכה בבן.
כיון שחששתי שמא הבטחתי לא תתקיים לבסוף, פסקתי מלבוא לוינה. פחדתי שמא יבוא היהודי ויטען לעומתי שהבטחותיי הן הבטחות שקר.
עם חלוף השנים נשכחה מלבי אותה הבטחה שהבטחתי ליהודי, ולאחר ארבע שנים כשהוזמנתי לוינה שוב – קיבלתי את ההזמנה והגעתי למקום. בהיותי בוינה הוזמנתי על ידי אחד מבני הקהילה להשתתף בשמחת בר המצווה לבנו, ויחד עם אדון פאפא צעדתי לאולם השמחה.
בהיכנסי לאולם הבחנתי לפתע ביהודי הערירי אשר ארבע שנים קודם לכן קיבל את הבטחתי לפרי בטן. פתאום נזכרתי בהבטחתי, ועל כן הסתובבתי מיד לאחוריי ופניתי לצאת מן האולם, אך אדון פאפא עצר אותי ושאל בפליאה: "מדוע הרב הולך?" ואני השבתי לו: "בגלל יהודי פלוני שלפני כמה שנים הבטחתי לו ילד. אולי לא התקיימה הברכה שלי, ואם כן איני חפץ לפוגשו".
אדון פאפא חייך ואמר לי: "הבה נשוב לאולם, כבר יש בשורות טובות בפיו של היהודי". כשנכנסנו לאולם בשנית רץ לעברי אותו יהודי, חיבקני ונישקני ואמר: "כבוד הרב, בזכות ברכתך – ביום שישי האחרון אשתי ילדה בן! והרי זה ממש כפי שאמרתי לרב לפני ארבע שנים שבפעם הבאה שאראה את הרב יהיה לי בן".
שָמחתי מאד בשמחתו של היהודי שזכה להיפקד בבן זכר לאחר שנים כה רבות של ציפייה לפרי בטן, אולם שימחתי גברה עוד יותר על שסייעוני מן השמים שלא להוציא מפי דבר שאינו נכון, וכך לאחר ארבע שנים בהן לא שהיתי במקום אכן נתקיימו דברי במלואם.
