מעשה היה באישה מניו יורק שחלתה במחלה קשה ומסוכנת. כאשר נודע לה על מחלתה – באה לפני וביקשה שאברך אותה בזכות אבותי הקדושים זיע"א שתזכה לרפואה שלימה.
באותו הזמן, אישה זו לא הקפידה לשמור תורה ומצוות, על כן הוריתי לה לשוב בתשובה שלימה, כי אין כל ספק שמחלתה הקשה הינה סימן משמים לכך שעליה לחזור בתשובה.
בעומדה לפני, ראיתי שהאישה עונדת על אצבעה טבעת גדולה מאד, ואמרתי לה שלא תוסיף לענוד טבעת זו משום דרכי צניעות. האישה קיבלה את דברי, הסירה מיד את הטבעת מידה, ושבה בתשובה שלימה לאביה שבשמים.
במשך שלוש שנים סבלה האישה ייסורים נוראיים ממחלתה הקשה. באותן שנים, בכל פעם שהגעתי לניו יורק – באה האישה לפני וביקשה ברכה לרפואה. אך לבסוף המחלה הכריעה אותה והיא נפטרה לבית עולמה.
דבר פטירתה נודע לי כאשר הגעתי שוב לניו יורק, ופגשתי את בעלה. ראיתי עליו שהוא שקוע בעצמו ואף שינה מהרגלו ולא גילח את זקנו, כדרכם של אבלים, ועל כן שאלתי אותו אודות אשתו.
לשמע שאלתי פרץ היהודי בבכי והתקשה לדבר. לבסוף סיפר בעצב רב שאשתו נפטרה, וקודם שעצמה את עיניה לנצח היא ביקשה ממנו שיקרא איתה קריאת שמע, וכשהבין שהיא מרגישה שהיא עומדת לעזוב את העולם, קרא עימה קריאת שמע בכוונה.
לאחר שקראה שמע ואמרה וידוי, פנתה אליו אשתו ואמרה לו: "בקשה לי אליך שלאחר מותי תלך לרב פינטו ותגיד לו שמאז ביקורי הראשון אצלו לפני שלוש שנים – זכיתי להכיר את הקב"ה. ובזכותו הייתה בי אמונה איתנה בקב"ה שאמשיך לחיות. אין לי ספק שרק בזכות אמונה זו זכיתי לשלוש שנים אלו של חיים, שהיו השנים הטובות בחיי, כיון שחייתי בהן חיים רוחניים. ועל כך אני מודה לו טרם מותי".
אלו היו דברי האישה לפני שנפטרה לעולם שכולו טוב. והחי יתן אל לבו לשוב בתשובה אמיתית, לפני שיזרזו אותו לכך מן השמים, שלא יזדקק לעזוב את העולם בטרם זמנו. וכיון שאין אנו יודעים מתי יבוא יומנו עלינו לשוב בכל יום בתשובה ו'אין מזרזין אלא למזורזין'.
