באחד הימים זכיתי לתרץ את קושייתו של "בעל ההפלאה" בסוגיה מסוימת. סוגיה זו למדתי שלושים וחמש שנים לפני כן, כאשר הייתי בחור בישיבה, ובטוח אני שאותה סוגיה השתרשה בי היות ולמדתי אותה בעבר מתוך עמל ויגיעה, על פי מתכונתם המכוונת והמסודרת של רבותיי.
בהיותי בחור ישיבה נדדתי למקום תורה, לישיבות הקדושות בארמונטייר שבצרפת ובסונדרלנד שבאנגליה, כך שלא ראיתי את הורי במשך שבע שנים. בישיבה בצרפת, בנוסף לגעגועים העזים לבית ולמשפחה התמודדנו חברי ואני עם עוני, מחסור ותנאים פיזיים קשים מאד.
המזון בישיבה היה מזון פשוט ודל, שמטרתו הייתה רק להביא לקיום הנפש, וגם מיטתי בפנימייה של הישיבה הייתה דלה ועלובה.
באחת השנים שרר חורף קשה במיוחד, ובדיוק באותה תקופה אזל הדלק ממערכת החימום של הפנימייה, וללא חימום בחדרים – כמעט שקפאנו מקור. בשל המצב הכלכלי הקשה של הישיבה לא הייתה לנו אפילו שמיכה ראויה להתכסות בה, ועל כן התכסינו במזרונים(!) מפני הקור הנורא.
ראש הישיבה שראה אותנו נאלצים להתמודד עם תנאי המִחְיָה הקשים, ביקש לעודד את רוחנו וכשהבחין בנו רועדים מקור שאל: "האם קר לכם?"
אנו, שלא העזנו לומר בפה מלא שהקור אכן מפריע לנו מאד – שתקנו, אבל פנינו המיוסרות אמרו הכל. כשקלט ראש הישיבה את תגובתנו הוא החל לשיר איתנו בדבקות עצומה, עד שתחושת הקור עזבה אותנו וחמימות נעימה התפשטה בגופנו.
כך, מתוך דחקות ועוני, למדנו תורה בכוונה טהורה, כפי מאמר חז"ל – "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל" (אבות ו, ד).
פירות עמלי באותן שנים קשות ניתנו לי שנים רבות לאחר מכן, כשזכיתי בסייעתא דשמיא להבין את הסוגיה שלמדתי בהיותי בחור מתוך קושי ויגיעה עצומה.
האמת היא, שכשהייתי בחור היו בלבי טענות שונות על כ"ק אבא הקדוש זיע"א ששלח אותי להתמודד עם אותם קשיים בישיבה המרוחקת, ובאחת הפעמים כששוחחתי איתו על המצב הקשה בישיבה, השיב לי אבא בנחת: "כך אתה אומר עכשיו, אבל כשתגדל עוד תאמר לי: תודה רבה, אבא!"
ואבא צדק.
כשבגרתי, מספר פעמים עלה במחשבתי להיות איש עסקים, אולם בכל פעם בה נכנסה בי מחשבה זו – הייתי נזכר במילותיו הפשוטות והאמיתיות של אבא, ומיד הייתי מבין שהייעוד האמיתי שלי הוא להפיץ את התורה בעם ישראל ולא להתעסק במסחר ובעסקים.
עד היום כשאני מביט על העבר ונזכר בדרך בה צעדתי עד להיכן שהגעתי, מיד שפתי רוחשות: "תודה רבה, אבא!"
