וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (ויקרא יט, יח) 

"ואהבת לרעך כמוך" - רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" - זה כלל גדול מזה. (ירושלמי נדרים ט, מא)

דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור. תרגום - 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו [תמצית] כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו'. (שבת לא, א)

אהבה זו הוא הפך השנאה. שיראה להגיע לחברו מה שרוצה להגיע לעצמו. שישתדל בכל אשר הוא לתועלת חברו הן לבריאות גופו הן להצלחת נכסיו בכל אשר ישתדל לעצמו, וכל שכן שלא יגרם לו דבר אשר רוצה למנוע מעצמו. וכבר בארו הפילוסופים שהחוק הראשי שהוא שורש לחכמת המידות, הוא שירצה שכל מה שיעשה יהיה חוק כולל. רוצה לומר שבאם ירצה שיגיע רע לחברו במקום שעל ידו יקבל הוא תועלת. ימדוד אם רוצה שיהיה זה חוק כולל. שאז יהיה החוק הזה לכולם להפסיד לחבריהם בשיגיע להם מזה תועלת. וזה ודאי לא יכון בעיניו שיגיע איש אליו הפסד בעבור תועלת עצמו ובזה ימנע גם הוא מעשות לחברו. וכן אם יש בידו להועיל לחברו וימנע מזה, ימדוד אם רוצה שיהיה זה חוק כולל שאז גם כל האנשים ימנעו מהועיל לו. וזהו שאמר רבי עקיבא שזה כלל גדול בתורה.

אולם הפילוסופים המעיינים שאלו על זה הכלל שחוק זה הוא עדין בלתי כולל, כי לפי זה יעשה הכול בסיבת תועלת עצמו. וראוי שיעשה כל מעשיו בעבור חוקי התבונה העליונה הכוללת מבלי יערב עמה תועלת עצמו

ומטעם זה העלה בן עזאי את הכלל לענין נשגב יותר, שסמך על 'זה ספר תולדות אדם' שכל בני אדם קשורים כגוף אחד. וכולם נבראו בצלם אלוקים להשלים הצלם ודמות העליון שכולל כל נפשות בני אדם כולם שכולם כאיש אחד וכגוף אחד המורכב מאיברים שונים. שהראש יאהב את היד כמו את עצמו. וכמ"ש בן עזאי (אבות) אל תהי בז לכל אדם. ואמר (ברכות ו, ב) כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. כי בהיות כל אישי בני אדם כולם כאיש אחד, הגם שהשלם הוא הלב והסגולה. הנה כל ההמון הם כבשר גידין ועצמות ועור וסחוס שבגויה שמקיפים על הלב וסוככים עליו. והלב ירגיש בחסרון כל אבר ובחליו והפסדו אף במכאב העור או בדל אזן. ובזה ירצה האדם להאדם מה שירצה לעצמו כי הוא בשר מבשרו ועצם מעצמותיו. (מלבי"ם ויקרא ח)