בגלל אבות תושיע בנים 

בהיותי בניו יורק שבארצות הברית, הגיע אלי יהודי בשם מנחם טפיער המתפלל בבית הכנסת "יד אברהם", וביקש ברכה עבור אביו החולה. 

הדבר היה לפני שמנחם זכה לשוב בתשובה ועל פי לבושו החיצוני דאז נראה היה רחוק מהיהדות, אך אני אמרתי לו: "עצם הדבר שהגעת לבקש ברכה מרב – מוכיח שיש אמונה בלבך. כעת עליך להוסיף ולהתחזק באמונתך וביהדותך". 

לאחר מכן שאלתי אותו: "האם הוריך שומרי תורה ומצוות?"  

"לא!" השיב מנחם, ומיד הוסיף: "איני יודע בוודאות, אבל נדמה לי שלא היו במשפחתנו שומרי תורה ומצוות כלל". 

לשמע דבריו אמרתי לו: "מי שרואה אותך באמת מתקשה להאמין שסבך היה צדיק, אולם בקשה לי אליך – לך לבית הוריך וחפש בין התמונות השמורות שם אחר תמונת סבך. אם תמצא תמונה שלו ותראה שפניו עטורי זקן ופאות – סימן יש בכך שיש בידך זכות אבות, שאם לא כן – לא היית מגיע אלי לקבל ברכה. מלבד זאת ייתכן ויהיה בדבר גם סימן לכך שעליך לשוב בתשובה, וכך תעזור לאביך שהקב"ה ישלח לו רפואה שלימה". 

מנחם שמע את דברי ואמר: "לדעתי לא היו שומרי תורה ומצוות במשפחה, וקשה לי להאמין שסבא שלי היה עם זקן ופאות".  

אך אני הפצרתי בו ואמרתי לו: "מה תפסיד מחיפוש אחר תמונת סבך? נסה לבדוק בין התמונות ונראה מה תמצא". 

הוריו של מנחם התגוררו בנתניה שבארץ ישראל, ועל כן קם האיש ונסע לארץ. בהגיעו לנתניה החל לחפש באלבומי התמונות שבבית, עד שמצא להפתעתו תמונה של אדם בעל הדרת פנים עטור זקן ופאות. 

מנחם הפך את התמונה, ועל צדה האחורי מצא את הכיתוב: "מנחם". מיד ניגש לאביו החולה ושאל אותו: "אבא, מיהו האיש שנראה בתמונה זו?"  

"זהו אבא שלי, סבך ע"ה שעל שמו אתה קרוי", השיב לו אביו. 

באותו רגע התעורר לבו של מנחם לתשובה, ואש היהדות החלה לבעור בו מן הקצה עד הקצה.  

לאחר תקופת מה, כשנוכח האב החולה בשינוי שנעשה בבנו, פנה אליו ואמר לו: "כעת, כששבת בתשובה, אני יכול לעזוב את העולם בשקט ובשלווה, שכן עכשיו אני יודע שיש מי שיאמר אחרי קדיש". 

באותו יום נפטר האב החולה לבית עולמו.  

נמצאנו למדים שכל זמן שהבן לא שב בתשובה – נאבק אביו החולה על חייו ולא יכול היה להיפטר מן העולם, ומשעה שחש כי הוא משאיר אחריו המשך רוחני – נרגעה נפשו, והוא עזב את העולם בשקט ובשלווה.